מי שמשתמשים ב-AI באופן קבוע כבר הקלידו עשרות פעמים גרסה כלשהי של אותה פסקה: מי אנחנו, מה אנחנו עושים, הטון, הקהל, המגבלות שחלות כמעט על כל בקשה. כל שיחה חדשה מתחילה מאפס, אז בונים את ההקשר הזה מחדש ביד, שוב ושוב, ובחצי מהפעמים שוכחים פרט שהיה משנה את התשובה.
הפתרון הוא לא פרומפט מתוחכם יותר. הפתרון הוא מסמך קבוע, מסמך הקשר, שמדביקים פעם אחת בכל שיחה במקום לשחזר אותו מהזיכרון.
המחיר הגדול הוא לא ההקלדה החוזרת. המחיר הגדול הוא חוסר העקביות. כשמשחזרים את ההקשר מהזיכרון, מנסחים אותו קצת אחרת כל פעם, משמיטים פרט שהיה שם בשבוע שעבר, או שוכחים מגבלה לגמרי. התשובה של ה-AI זזה בהתאם, ואי אפשר לדעת אם תשובה גרועה יותר הגיעה מפרומפט גרוע יותר או מבקשה שהשתנתה בשקט. מסמך כתוב הופך את הקלט לעקבי, וזה הופך את הפלט לבר השוואה. ככה גם רואים מיד מתי הכלי עצמו, ולא הניסוח, הוא הסיבה שתשובה לא מדויקת.
עמוד אחד, לא יותר. מסמך שלוקח עשר דקות לקרוא מפספס את המטרה.
עלינו או על העסק
קול וטון
מגבלות קבועות
סדרי עדיפויות נוכחיים
כמה דוגמאות אמיתיות
לא צריך תוכנה מיוחדת. קובץ טקסט אחד מספיק:
שואלים את אותה שאלה אמיתית פעם עם המסמך ופעם בלעדיו. אם התשובה כמעט לא משתנה, המסמך כללי מדי. הוא צריך פרטים ספציפיים ודעתניים יותר, לא יותר אורך. מסמך שעובד הופך תשובה גנרית של זר למשהו שמרגיש הרבה יותר שלנו.
מסמך הקשר מסדר טון ומגבלות קבועות. הוא לא מתקן שאלה שבאמת לא מוגדרת מספיק. עדיין צריך לומר מה רוצים בכל פרט שקשור לבקשה הספציפית: דדליין, קהל מסוים לפריט הזה, השוואה שצריך לעשות. כדאי לחשוב על המסמך כעל ההגדרות הקבועות, לא כתחליף לבקשה עצמה.