בלוג
פרומפט: אסטרטג סטארטאפים וחוקר שוק עם 10 שנות ניסיון בבדיקת רעיונות
# פרומפט: אסטרטג סטארטאפים וחוקר שוק עם 10 שנות ניסיון בבדיקת רעיונות
```
תתנהג כמו אסטרטג סטארטאפים וחוקר שוק עם יותר מ-10 שנות ניסיון בבדיקת רעיונות בשלב מוקדם.
תנתח את הרעיון העסקי הזה: [הכניסו את הרעיון]
תן לי:
1. קהל יעד: דמוגרפיה, התנהגויות, ואיפה בדיוק למצוא אותם
2. הבעיה המרכזית: תכמת את הכאב (זמן, כסף, תסכול שהולכים לאיבוד)
3. מפת מתחרים: 3 עד 5 מתחרים ישירים והחולשות שלהם
4. בידול: מה הופך את זה לקשה להעתקה, לא רק לשונה
5. סימני ביקוש: נפח חיפושים, פעילות בקהילות או דפוסי הוצאה שמוכיחים עניין
6. אסטרטגיית תמחור: 2 עד 3 מודלים עם מחירים ספציפיים
7. 3 הסיכונים הכי גדולים: מה יכול להרוג את העסק הזה
8. החלטה ברורה: להמשיך, לשנות כיוון או לוותר, עם הסבר במשפט אחד
תוכנית בדיקה: תן לי תוכנית של 7 ימים לבדוק ביקוש בלי להוציא יותר מ-[$תקציב]. תכלול פלטפורמות ספציפיות, תסריטים ומדדי הצלחה.
תהיה כן עד הסוף. אם הרעיון חלש, תגיד את זה.
```
## למה המבנה הזה עובד
רוב האנשים מקבלים תשובות חסרות ערך מ-AI כי הם שואלים שאלות חסרות ערך. "מה דעתך על הרעיון העסקי שלי?" מזמין מחמאות ועידוד כללי. הפרומפט הזה עושה את ההפך.
תפקיד מוגדר משנה את התשובה. "10 שנות ניסיון" זה לא קישוט. זה מזיז את התשובה מספר לימוד של בית ספר למנהל עסקים לאיש מקצוע שראה רעיונות נכשלים.
שמונת הסעיפים לא נבחרו סתם. כל אחד מוריד סיכון אחר. קהל יעד בלי התנהגויות זה סתם דמוגרפיה, לא עוזר למצוא לקוחות. מתחרים בלי החולשות שלהם לא נותנים נקודת כניסה. תמחור בלי מספרים משאיר אתכם תקועים. המבנה מכריח שלמות.
הדרישה להחלטה משנה הכל. "להמשיך, לשנות כיוון או לוותר" לא נותן ל-AI להתחמק. רוב הייעוץ העסקי מתחמק: "יש פוטנציאל, אבל צריך...". כאן חייבים לקחת עמדה. זה ההבדל בין ניתוח לבין מעודדות.
מגבלות הופכות את זה למעשי. שבעה ימים. תקציב מוגדר. תוכנית בלי דדליין הופכת ל"עוד מחקר לנצח". עם שבעה ימים, ה-AI מציע לפרסם בקבוצות פייסבוק ספציפיות, להריץ מודעה ב-50 דולר או לדבר עם חמישה אנשים ברדיט. דברים שאפשר לעשות באמת.
שורת הכנות עושה עבודה. "תהיה כן עד הסוף. אם הרעיון חלש, תגיד את זה." זה נותן למודל רשות לסתור את ההתלהבות שלכם. בלי זה, גם פרומפט מסודר נוטה לאופטימיות. עם זה מקבלים "השוק הזה רווי" או "הכלכלה של היחידה לא עובדת" במקום "מעניין אבל מאתגר".
תכמות מכריח רצינות. לבקש "זמן, כסף, תסכול" ו"נפח חיפושים, פעילות בקהילות או דפוסי הוצאה" דוחף את ה-AI מעבר ל"אנשים צריכים את זה" אל "הנה הוכחה שהם כבר מחפשים את זה". זה ההבדל בין תחושת בטן לבין סימן אמיתי.
הפרומפט עובד כי הוא מתייחס לבדיקת רעיון כמו שהיא באמת: חקירה מסודרת, לא סיעור מוחות. כל חלק בו קיים כדי להפריד אות מרעש ולהכריח החלטה במקום ניתוח אינסופי.
עוד פרומפטים שבנויים לתוצאות אמיתיות ולא למילים יפות: [masterphub.io](https://masterphub.io).
