האלגוריתם של Meta עבר את טריקי המעורבות הישנים. לבקש לייקים, שיתופים או תגובה של מילה אחת גורם היום לפוסט לרדת, לא לעלות. מה שהפלטפורמה שוקלת היום זה אותות עמוקים יותר: שמירות, שיתופים פרטיים בהודעות ובסטוריז, דיון אמיתי בתגובות, מידע מקורי, וכמה זמן מישהו באמת נשאר על הפוסט.
ארבעה עקרונות מכסים את רוב מה שהשינוי הזה אומר בפועל.
שמירה היא אחד מאותות האיכות הכי חזקים שהאלגוריתם קורא. הפורמט שמרוויח אותה הוא צ'קליסט מעשי, צעד אחרי צעד, בשפה פשוטה. משהו ששווה לשמור, לא רק לעשות לו לייק ברגע. שיתוף פרטי עובד אותו דבר: כותבים את הפוסט כך שהקורא יוכל לדמיין שהוא שולח אותו לאדם אחד מסוים עם בעיה אחת מסוימת, לא לקהל כללי. ובריילס, הפואנטה או הטענה המפתיעה צריכות להגיע בשלוש השניות הראשונות. אחרת אחוז הצפייה המלאה, שקובע את ההפצה, לא מספיק להיבנות.
עמדה חריגה שאפשר להגן עליה מייצרת יותר דיון אמיתי מכל "תגיבו למטה!". והיא לא מפעילה את המסננים נגד פיתיונות מעורבות, כי אף אחד לא מבקש תגובה ריקה. קריאה לפעולה עובדת טוב יותר כשהיא ספציפית ("לאיזה מספר הגעתם") ולא כללית ("מה דעתכם?"). ובקשה אמיתית לעצה או להמלצה מוגנת במפורש במדיניות של Meta ולא נענשת, כי היא נקראת כמעורבות אמיתית ולא מיוצרת.
תובנות ישירות, מספרים מדויקים ולקחים ממשהו שבאמת בדקתם עובדים טוב יותר מסטטיסטיקה ממוחזרת או תובנות שאולות. לאלגוריתם קל יותר להבדיל בין "הרצתי את זה וזה מה שקרה" לבין "הנה עובדה כללית שכולם כבר מכירים", והוא מתגמל את הראשון.
חלק גדול ממה שמופיע היום בפיד של כל אחד מגיע מחשבונות שהוא לא עוקב אחריהם. פוסט שמניח הקשר קודם מאבד את כל הקהל הזה כבר בשורה הראשונה. כל פוסט צריך לעמוד בפני עצמו. גם פורמט, טון ואורך קבועים בתוכן שחוזר על עצמו עוזרים. זה נותן למודל הדירוג דפוס ברור יותר לנבא למי הפוסט באמת רלוונטי, ומזה החשיפה מצטברת עם הזמן במקום להתאפס בכל פוסט.
שום דבר מזה לא דורש לעבוד על המערכת. זה אותו שינוי שצוותי אנליטיקה מתארים כבר תקופה: הפלטפורמות משתפרות בהבחנה בין פוסט שאנשים באמת העריכו לבין פוסט שפשוט ביקש תשומת לב בקול רם. והתוכן שינצח מעכשיו בנוי בשביל הסוג הראשון.
עוד פרומפטים, סקילים ומדריכי צמיחה כאלה יש ב-Masterphub.io.