בקצרה: לפני שכותבים מילה אחת בפרומפט, מחליטים בשביל מה השוט קיים, איפה המצלמה, מה הדמות עושה פיזית, מה קורה ברקע, כמה זמן לוקח כל רגע ומה אסור שישתנה בין קליפים. את ההחלטות האלה כותבים כהוראות פיזיות פשוטות, קודם מה כן, וכשמשהו נכשל מתקנים רק את החלק שנכשל.
המילה "קולנועי" בפרומפט כמעט אף פעם לא הופכת שוט לקולנועי. מה שגורם לשוט להרגיש מבוים זה רצף של החלטות. הנה הן, בסדר שבו במאי היה עובר עליהן.
משלימים את המשפט "השוט הזה קיים כדי...": להציג מקום, להראות פעולה, לחשוף תגובה, להכניס חפץ, להעלות מתח או לחבר בין שני רגעים. שוט שמנסה לעשות חמישה דברים מפצלים. ועובדים בשרשרת: רעיון, רשימת שוטים, רפרנסים, סטילס, וידאו, עריכה, ומייצרים מחדש רק את מה שנכשל.
בטקסט לווידאו אין פריים ראשון, אז הפרומפט צריך לתאר גם מה רואים וגם מה קורה. בתמונה לווידאו המראה כבר נעול בתמונה, ולכן לא מבזבזים מילים על תיאור מחדש. כותבים פעולה, מצלמה, משחק, תנועה בסביבה, תזמון וסאונד.
Instead of: "A man with a mustache in a white T-shirt stands outside a club at night..." Write: "He starts walking toward the entrance and slips his glasses on with one hand. The handheld camera backs away in front of him. A light breeze lifts the edge of his shirt. Focus makes one small correction as he starts to move."
רקע מטושטש זה לא עומק. בונים שלוש שכבות: אלמנט אחד בחזית (כתף, פתח דלת, זכוכית), פעולה מרכזית אחת, ותפקיד אחד לרקע שמשאיר את העולם חי (מלצר שעובר, מכונית, מישהו שעובד). בסצנה עם כמה אנשים משרטטים קודם מפה: איפה הדלת, מאיפה נכנס הבא, לאן הוא הולך, ואיפה המצלמה.
מחליטים מקור, כיוון, איכות (רך או קשה) ועומק צל.
Weak: "Cinematic lighting, beautiful dramatic light." Better: "Soft warm light from the doorway on the right, cooler street light filling the shadows, deep but readable shadow detail."
ריאליזם הוא פגם עם הצדקה: שניים־שלושה פרטים פיזיים ששייכים לסצנה, כמו קווצת שיער, קמט בבד, טביעות אצבע על זכוכית או אבק בקרן אור.
מצלמת כתף לנוכחות ומיידיות, טרקינג כדי לעקוב אחרי דמות, פוש־אין להעלאת מתח, אורביט לחשיפה תלת־ממדית, פאן כדי לעקוב או לחשוף מרחב, קריין לחשיפת קנה מידה, קראש זום להדגשה פתאומית. ולא כותבים רק "handheld": מתארים את הצלם, נדנוד קל, תיקוני מסגור קטנים, ותגובה מאחרת כשהדמות זזה פתאום.
Weak: "She is nervous." Better: "She blinks more often, keeps her eyes on the inspector, shifts her weight from foot to foot, takes one short breath and opens one palm as if asking a question."
בודקים חמישה ערוצים: עיניים, פנים, גוף, ידיים ותגובה מיידית. מגדירים את שתי הידיים כשזה משנה, ונותנים לרגש שלושה שלבים: טריגר, תגובה, התאוששות.
לאנשים ברקע נותנים משימות פשוטות, ולא מגיבים ביחד: אחד נסוג, אחד מסתכל למטה, אחד שם לב מאוחר, ואחד ממשיך לדבר. הם קטנים יותר, רכים יותר ושקטים יותר מהפעולה הראשית.
מתחילים באמצע הפעולה. לכל שנייה שואלים מה השתנה; אם כלום, חותכים. נקודות התחלה: סיבוב ראש קטן כחצי שנייה, הרמת חפץ כשנייה, תגובה רגשית קריאה כשנייה, חציית שוט רחב שתיים עד ארבע שניות. דיאלוג קוראים בקול עם סטופר. קליפ עמוס מדי מפצלים לשניים עם פריים גשר טוב.
@image1: the character's face and identity only @image2: the location's architecture and light only, do not copy the people in it @image3: the product @image4: the first frame / current state of the scene
כותבים גם מה לא לקחת מכל רפרנס. יותר רפרנסים זה לא יותר שליטה. ומחזיקים כרטיס רציפות: דמות, לבוש נוכחי, מיקום כל חפץ, מפת הסצנה, כיוון תנועה, כיוון אור וכיוון רוח. כלל הזהב: כשטייק הצליח אבל יצא קצת אחרת מהתכנון, ממשיכים מהפריים האחרון האמיתי ולא מהתיאור הישן.
STYLE AND CAMERA [Camera, optics, texture, camera language] FORMAT [Aspect ratio, duration, number of shots, cuts, audio] SCENE CONTEXT [What happens, in one to three sentences] REFERENCES @image1: [what it defines] @image2: [what it defines] SPACE AND CONTINUITY [Scene map, left and right, movement path, what must not move] CAMERA AND TIMING 0.0-X.X: [shot, lens, camera, action] X.X-X.X: [next shot] ACTION AND PERFORMANCE [Eyes, face, body, hands, reaction] LIGHT, TEXTURE AND BACKGROUND [Source, direction, quality, imperfections, background life] SOUND [Dialogue, foreground effects, ambience] TARGETED NEGATIVES [Only the specific failures you need to prevent]
כל שורה צריכה לשלוט במשהו שרואים. קודם ההוראה החיובית ("the camera stays locked"), ורק אחר כך שלילות ממוקדות.
| מה נשבר | מה לשנות |
|---|---|
| הדמות רובוטית | מבט, העברת משקל, ידיים, נשימה ותגובות |
| הרגש מזויף | התנהגות פיזית במקום שם הרגש |
| הקהל עומד כמו ניצבים במשחק | משימות פשוטות ושונות לכל אחד |
| הרקע גונב את ההצגה | קטן יותר, רך יותר, שקט יותר |
| הגיאוגרפיה מתהפכת | לנעול ימין ושמאל, מסלול ומפה |
| הדמות מחליפה בגדים | לציין איזה רפרנס מגדיר את הלבוש הנוכחי |
| חפץ ביד הלא נכונה | להגדיר במפורש את שתי הידיים |
| כולם מגיבים ביחד | לפזר תגובות בזמן ובעוצמה |
| הקליפ הבא שובר רציפות | להשתמש בפריים האחרון האמיתי של הקליפ הקודם |
שוט AI קולנועי הוא לא ערימה של מילים יפות. הוא סדרה של החלטות שנכתבות כהוראות פיזיות פשוטות.